דרקולה

כשהייתי בתיכון יצא הסרט דרקולה של פרנסיס פורד קופולה ואני עברתי למצב נימוח. דרקולה מגולם ע"י גארי אולדמן ומוצג כאדם טוב ואוהב במהותו, שנסיבות חייו הובילו אותו להיות קר לב ואכזר. סיפור האהבה בין הרוזן לאשתו שורד לאורך גלגולי חיים רבים והיווה בעיני את סיפור האהבה המרגש ביותר בעולם. זכורה לי במיוחד הסצינה בסיום, בה דרקולה עומד למות סופית ואשתו מנשקת אותו לפרידה למרות שגופו הפך כבר לצורתו המפלצתית והרקובה. ראיתי את זה בריפיט, איזה אהבה טהורה!

מצב חתיך המחץ:


























*קריאה נרגשת לבנים- חזרו להתלבש ככה! ולעשן מקטרת..

מצב מפלצתי:

דרקולה האמיתי היה נסיך שחי במאה ה 15, בין השנים 1431-1476.
(כדי לסבר את האוזן אזכיר כי כל זאת התרחש כ- 100 שנה לפני המלכה אליזבת ותחילת השימוש בקרינולינות מזן פרטינגייל).
ולאד ה III דרקולה נולד בטרנסילבניה שברומניה של ימינו. זו הייתה תקופה קשה, אכזרית ורוויית דם של סוף ימי הביניים באירופה– אחת התקופות האפלות, המלוכלכות, האיומות והמזעזעות בהיסטוריה. מלחמות מתמידות, חוסר יציבות פוליטי והפיכות ברוטליות בלתי פוסקות. האימפריה הרומית הקדושה מצד אחד, טורקיה העותמנית מצד שני וסקסונים גרמנים באמצע. נצרות ואיסלאם בקרב עד המוות, הכנסייה הקתולית נגד הכנסייה האורתודוקסית ועוד ועוד.



















שמו של דרקולה הוא כזה משום שאביו, ולאד ה- II הוכתר על ידי זיגיזמונד ה-I, הקיסר הרומי הקדוש לאביר במסדר שלו – מסדר הדרקון. המסדר היווה חברה סודית, דתית וצבאית שהוקמה ב 1387 ומטרתו הייתה להגן על האינטרסים הקתוליים ולערוך מסעות צלב נגד התורכים. חברי המסדר כונו "דרקוניסטים" או בפשטות "דרקונים". "דרקול" פירושו דרקון ברומנית (וגם "שטן", מה שהוסיף מקבריות לכל הסיפור). אצילי רומניה ששמעו על הצטרפותו של האב למסדר הדרקון החליטו לכנות אותו כך. לכן נודע ולאד ה-III (הבן) בשמו – Draculea בנו של הדרקון \ השטן.
למסדר גם היה תפקיד חשוב בהשפעה על הסופר בראם סטוקר- כאשר בנה את דמותו המרשעת של דרקולה, הוא קיבל השראה מהלבוש הרשמי של המסדר- גלימה שחורה מעל בגד אדום – שנלבשה רק בימי שישי או בטקסים מיוחדים.

הסמל של מסדר הדרקון: דרקון שזנבו מלופף סביב צווארו:



















בשנת 1443 בהיותו בן 12, ולמשך 5 שנים שהה דרקולה בשבי התורכי. באותם ימים היה נהוג למסור את בנך לשבי האויב לאות ידידות. הוא חי שם בתנאים טובים אמנם וחונך כלוחם אך חי בפחד תמידי ממוות שיכול היה להיגזר עליו בכל עת בהתאם למעשי האב הנמצא מאות קילומטרים ממנו. בשבי למד את אויביו, למשל את שיטת שיפוד האדם כצורת עינוי והריגה שבהמשך תהפוך לסמלו המסחרי.








הוא שוחרר לאחר התנקשות בחיי אביו ואחיו הגדול ואז החזיר לעצמו את התואר של שליט ואלאכיה – מחוזו, אשר היה שסוע בין שתי המעצמות. הוא השליט סדר בארצו ביד ברזל, והוביל את עמו למערכות מזהירות נגד הטורקים. את מבצרו בנה בפסגות האלפים הקרפאטיים. בגלל היותו של האזור מועד לרעידות אדמה, פיתח ולאד מתכון חדש למלט אשר לא מתקשה לחלוטין ומאפשר למבנה תזוזה שלא תסדוק אותו.

זאת הטירה בבראן שניראת יותר טוב:


















זוהי הטירה המוזכרת בספר על דרקולה ומשמשת כנקודת תיירות מפורסמת אך למעשה הנסיך האמיתי בילה בה אולי יומיים במאסר וגם זה מוטל בספק. הטירה האמיתית נקראת מצודת פוינארי ונראית כך:




















אחרי מותו של דרקולה מבצר פוינארי שוב ננטש. בעקבות רעידות אדמה רבות ומפולת אחת ב-1888, חלק מהמבצר התרסק ונפל לנהר. בשל מיקומו הגבוה והמנותק אין אפשרות לעשות רסטורציה של ממש. אך במאה ה-20 עקב פריחת ההתעניינות בולאד דרקולה הפך גם המבצר הזה לנקודת תיירות מפורסמת. על התיירים לעלות 1,426 מדרגות בכדי להגיע לטירה. קירותיו ומגדליו של דרקולה עומדים עד היום.


























בתחילת שנת 1462, ולאד החל במסע נגד התורכים לאורך נהר הדנובה. זה היה סיכון מצידו, כיוון שצבאו של הסולטאן מחמט השני היה הרבה יותר חזק מצבאו של דרקולה. למרות זאת בחורף של 1462, ולאד הצליח לנצח בקרבות רבים. כדי להעניש את דרקולה, הסולטאן החליט על כיבוש מוחלט של המחוז והוא נכנס עם צבא גדול פי שלוש מצבאו של דרקולה. ולאד, שמצא עצמו ללא בעלי ברית, החל בעל כרחו נסיגה. בדרכו שרף את הכפרים שלו (הכריח את התושבים לשרוף את בתיהם, חיות המשק וכו') והרעיל את כל בארות המים, בשיטת "האדמה החרוכה", על מנת שלתורכים לא יימצא מזון ומים בדרך. בנוסף, כאשר הסולטן בסופו של דבר הגיע לעיר הבירה, מסופר כי מראה מזעזע קידם את פניו: על אלפי מקלות שופדו שאריות גופותיהם הנרקבות של כ 20,000 שבויים תורכיים, תמונה מעוררת אימה שנקראה בשם "יער המשופדים". טקטיקה זו של אימה שבויימה בכוונה תחילה ע"י דרקולה התגלתה כאפקטיבית ביותר. הקצינים הבחירים הזדעזעו והסולטן עצמו, עייף ורעב, הודה בתבוסתו . לאחר נסיגתו השאיר הסולטן את השלב הבא של הקרב לאחיו הצעיר של ולאד, ראדו, שהיה המועמד התורכי המיועד לכס השלטון. בעודו עומד בראש הצבא התורכי לאחר שהצטרפו אליו הפורשים מצבאו של ולאד (התושבים פחדו מולאד וקיוו להעביר את השלטון לשליט רחום יותר) רדף אחרי אחיו עד לטירת פואנרי שעל גדות נהר ארגס. על פי האגדה בנקודה זו אשתו של דרקולה, האמינה כי בעלה נרצח וכדי להימלט משבי התורכים, התאבדה בקפיצה מחלונות המצודה וגופה התרסק בנהר. ולאד הצליח לחמוק, ביקש מקלט אצל המלך ההונגרי אך במקום זאת הושם אצלו במאסר בית. בשלב זה משערים כי התחתן בשנית עם בת דודתו. רק בשנת 1475 הוכתר ולאד שוב כנסיך אך נהנה מתקופת מלוכה קצרה ביותר. הוא מת כתוצאה מהתנקשות בחייו בסוף דצמבר 1476. ראשו שנכרת שומר בדבש ונשלח לתורקים.

מפת רומניה בימי הביניים:




















דרקולה היה גאון פוליטי ואסטרטגי ולוחם אמיץ. משערים כי אם היו ברשותו משאבים רבים יותר יכול היה לצאת מתחומי מדינתו ולכבוש את העולם.
בעקבות מותו ואלאכיה נפלה תחת השפעה טורקית לתקופה של כ-100 שנה (!). כעת אפשר היה לזרוק את האשמה על המת, וכך החלו להפיץ עלילות מפלצתיות, מופרכות ומוגזמות על מעשיו. עם המצאת מכונת הדפוס הפירסום הרע הועצם, והאנקדוטות הפכו ל"רבי מכר" של ממש, ספרי אימה שכעת שימשו למטרות בידור יותר מאשר לתעמולה. בפועל נהג דרקולה באכזריות שהייתה מקובלת בתקופתו (טוב קצת יותר מהיתר, אבל עדיין).

























הספר "דרקולה" של בראם סטוקר יצא לאור לראשונה בשנת 1897 והפך לרב מכר מיידי. הרומן הגותי נכתב כקטעי יומנים וחליפות מכתבים המספרים על הרוזן דרקולה, ספק אדם ספק מפלצת, יצור על טבעי המגיח מחשכת יערות טרנסלבניה ומגיע לחופי אנגליה כדי לרדוף את קורבנותיו ולהפיץ את קללתו עתיקת היומין בין יושבי המקום.
סטוקר לקח את רעיון הערפדות הוותיק והלביש אותו על דמות הסטורית אמיתית וכך נוצר להיט. העניין הוא שבאותם ימים אנשי הבלקן האמינו באמת ובתמים בקיומם של ערפדים. הם תלו זרי שום סביב בתיהם, ענדו צלבים להגנה, האשימו ערפדים במחלות ומגיפות וביצעו טקסים מיוחדים בעת הקבורה כדי למנוע את תקומתו של המת. במקרים מסוימים אף פתחו קברים כדי לתקוע יתד בגופה.

נכתב כי התושבים הרומנים לא היו מודעים כלל ליציאת הספר המצליח משום שהיו סגורים לעולם במשטר הטוטליטרי-קומוניסטי של צ'אושסקו, אך לא ברור אם גם לפני ההפיכה הקומוניסטית הדבר לא הגיע לידיעתם. בינתיים חיפש צ'אושסקו דרכים להעלאת המורל והגאווה הלאומית מתוך נבירה בהיסטוריה של העם. הוא בחר בדרקולה כמנהיג היסטורי דגול והציג אותו לציבור באור חיובי, הוריד מעליו את כל העלילות והעיוותים שהפכו למזוהים איתו במהלך ההיסטוריה. בשנות ה 80 כשנפתחה רומניה לעולם היא הוצפה באלפי תיירים מלאי תאוות ערפדים. הרומנים מחד מתפרנסים מכך אך מאידך זיהויו של אחד מגיבוריהם עם דמות ערפד אינו נוח להם. הוא נחשב עד היום כמשחרר וכגיבור לאומי, מעין "רובין הוד" רומני.